החלטה בתיק ת"א 42577-06

רקע

מר נגר רחמים (להלן: "המבקש") נפגע בתאונת דרכים קשה ביום 10.09.05 , עת רכב על אופנוע בעל מספר רישוי 8347151.

ביום 19.07.06 הוגשה תביעתו לבית המשפט.

במהלך השנים 2008 עד 2010 התנהלו שלושה קדמי משפט  בפני כב' השופטת מיכל שריר.

עקב פרישתה של כב' השופטת שריר משיפוט הועבר התיק לטיפולי ונקבעו לו מועדי הוכחות לימים 04.07.10, 30.11.10 ו-27.09.11. בסיום שמיעת הראיות ביקשו הצדדים לסכם את טענותיהם בכתב. התביעה הגישה סיכומים ביום 30.04.11 וההגנה הגישה את סיכומיה ביום 30.05.11.

לאור מורכבות התיק המתנתי לפגרת הקיץ בכדי לעבור על כל החומר שבתיק ובהתאם למתוכנן ניתן פסק דין בתיק ביום 11.8.11 (להלן: "פסק הדין").

ביום 23.08.11 הוגשה בקשה מטעם המבקש לתיקון טעות קולמוס בפס"ד. ב"כ המבקש המלומדת טענה כי בפסק הדין נשמט עניין צירוף הפרשי הצמדה וריבית בראש הנזק של הפסדי ההשתכרות לעבר ועל כן מתבקש בית המשפט לתקן טעות זו בהתאם לסמכותו מכוח סעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד- 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט").

בתגובתו מיום 01.09.11 ציין ב"כ המשיב כי נפלה טעות בבקשת המבקש שכן למעשה בית המשפט הוסיף הפרשי הצמדה ולא הוסיף ריבית בלבד. כמו כן נטען כי אין מדובר בטעות קולמוס וכי בפסק הדין קבע בית המשפט כי בכל הנוגע להפסדי העבר יש לבצע שיערוך וזה איננו בהכרח מגלם הפרשי ריבית. עוד נטען כי מאחר ובית המשפט לא קבע הפרשי ריבית ואף ערך בעצמו את החישוב בתוספת הפרשי ההצמדה בלבד אין מדובר בתיקון טעות סופר ואין זו הדרך להשיג על הקביעה ועל כן ביקשה ב"כ המשיב כי בקשתו של המבקש תדחה.
ביום 05.09.11 הוגשה תשובת המבקש על תגובת המשיב בה נכתב כי אכן בית המשפט ביצע הפרשי הצמדה אך טעות הקולמוס היא שלא הוסיף תשלומי ריבית כפי שנהוג.
בהחלטתי מאותו היום הצעתי לצדדים להגיע להסדר דיוני ואם לאו, להגיש רשימת תאריכים מתואמים לקיום דיון בעניין. ביום 22.09.11 הוגשה רשימת תאריכים מתואמים וקבעתי את התיק לדיון. בד בבד הגישה ב"כ המבקש פסיקתה לחתימתי. בהחלטתי מאותו היום ביקשתי את תגובת הצד שכנגד לעניין הבקשה הזו.

ביום 27.09.11 נערך הדיון בנוכחות ב"כ הצדדים ובה נדונו שני העניינים. ב"כ המבקש המלומדת חזרה על טענותיה לעניין תיקון טעות סופר וציינה שהמדובר בסכום ריבית של כ- 3,000 ש"ח כמו כן הבהירה את בקשתה לחתימת פסיקתה שהגישה במיוחד לעניין הוצאות המשפט. ב"כ המשיב המלומדת חזרה על טענותיה לעניין תיקון טעות סופר ולעניין הפסיקתה ציינה כי קיימת מחלוקת בין הצדדים בעניין ההוצאות וטענה כי העובדה שבית המשפט פסק לטובת המבקש הוצאות אין זה אומר שכל הוצאה שהוציא התובע יש להשיבה. היא מסכימה שעל המשיבה לשלם למבקש את הוצאות המשפט כגון אגרה ותשלום לעדים כפי שפסק בית המשפט לאחר עדותם. היא מסתייגת מכך שעליה לשלם סך של 1,740 ש"ח כדרישת המבקש עבור עדותו של מר קצין בעוד בית המשפט פסק במועד הדיון 1,000 ש"ח בלבד. כמו כן הסתייגה מההוצאה הנדרשת בסך 5,700 ש"ח עבור חוות הדעת לעניין הניידות והוצאה בסך 11,600 ש"ח עבור חוות דעתו של מר גלעד מרום. לטענתה סכומים אלו מופרזים וגבוהים באופן משמעותי מהסכומים שמשתלמים למומחים רפואיים בתי המשפט.

בסיומו של הדיון, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הצעתי להם להגיע להסדר לפיו תשלם המשיבה למבקש - מעבר להוצאות שלא שנויות במחלוקת - סך נוסף של 7,200 ש"ח וזאת מבלי להודות בשום טענה או עובדה ומבלי לפגוע בטיעוני הצדדים אם יהיו כאלו בערכאת הערעור.

ביום 03.10.11 הודיעה ב"כ המבקש כי התובע איננו מקבל את הצעת בית המשפט והוסיפה כי בית המשפט מתבקש ליתן החלטתו הן לעניין תיקון טעות והן לעניין הפסיקתה.

דיון והכרעה

לעניין הבקשה לתיקון טעות קולמוס

סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט קובע לאמור:

          "מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד יום מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה ^- "טעות" ^- טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה".

בע"א 2005/03 גילה ברנר נ' אברהם ברנר (פורסם בנבו) צויין:

          "סעיף 81 לחוק בתי המשפט... מסמיך את בית המשפט לתקן טעות שנפלה בפסק הדין או בהחלטה והנובעת מהיסח דעתו של השופט בעת ניסוח דבריו".